הורים יקרים,

מזל טוב! הגעתם לרגע מרגש בו תינוקכם מתחיל לאכול מבקבוק. אכילה אינה מתרחשת ביום אחד. זהו תהליך של למידה, זו מיומנות נלמדת שמתפתחת ומשתכללת כל הזמן. בדף מידע זה תוכלו לקרוא כיצד לשפר את מיומנויות האכילה ואיכות האכילה של תינוקכם. במקביל למידע זה תקבלו הדרכה אישית של מרפאה בעיסוק, יועצת הנקה וצוות סיעודי.

למה לעשות סיפור גדול מאכילה?

האכילה דרך הפה היא פעילות מורכבת עבור הפג, והיא מתאפשרת מהשבוע ה-34 לערך, מכיוון שרק אז הפג מסוגל לאזן בין שלושת הפעולות מציצה-נשימה-בליעה הנדרשות בזמן האכילה. המעבר לאכילה דרך הפה הוא תהליך נלמד והדרגתי וצריך להתחשב במצבו הרפואי של הפג.

האכלה היא האינטראקציה התקשורתית המשמעותית ביותר בתקופת הינקות המוקדמת. בשנת החיים הראשונה התינוק רק עסוק באכילה, שינה והתפתחות.

אכילה היא חוויה משמעותית רגשית וחושית, היא כוללת בתוכה התייחסות לכל החושים - ראייה, מגע, ריח וטעם. התייחסו לאכילה כאל חוויה רגשית אינטראקטיבית ביניכם לבין התינוק ואיתותי התינוק הם אלו שיכווינו אתכם בזמן ההאכלה. מסיבה זו ישנה חשיבות גדולה לאינטראקציה עם התינוק במשך כל הארוחה.

איך תזהו שתינוקכם רעב?

התבוננו בתינוקכם וחפשו אחר סימני רעב מוקדמים כגון תנועת חיפוש פטמה עם הראש - סיבוב ראש לכיוון הפטמה, ליקוק שפתיים, שרבוב לשון, תנועות מציצה, הבאת ידיים לפה. תזזיתיות, אי-שקט ובכי מהווים סימני רעב מאוחרים.

מתחילים...

התאמת הסביבה: דאגו לשקט בסביבה, שהאור יהיה כבוי והשתדלו שלא לנהל שיחות עם אחרים כשאתם מאכילים את תינוקכם. זכרו, הוא בשלב הלמידה ואינו יכול להתמודד כעת עם גירויים נוספים בזמן האכילה.

מנח ההורים: מצאו תנוחה שנוחה עבורכם, התמקמו באופן שיאפשר לכם להאכיל למשך זמן בצורה רגועה ונוחה.

מנח התינוק: אחזו את התינוק כאשר ראשו מוגבה משאר גופו, ולא במצב של שכיבה מלאה. עליו להיות במנח אסוף, כך שידיו יהיו קרובות לגופו ולכיוון הפה. ניתן להיעזר בחיתול בד על מנת לעטוף אותו (אפשר להיעזר בצוות הפגייה).

הכנסת הפטמה: געו בשפתי התינוק בהדרגה עם פטמת הבקבוק – המתינו לפתיחת הפה, הניחו בעדינות את הפטמה על השפתיים וברגע פתיחת הפה הכניסו את הפטמה. יש להימנע מהכנסת הפטמה ללא פתיחה אקטיבית של התינוק. היו קשובים לסימני המוכנות של תינוקכם.

ומה עושים עכשיו?

לאורך כל הארוחה הסתכלו על תינוקכם, נסו ללמוד משפת גופו למה הוא זקוק ומה הוא מאותת לכם. נסו להסתכל על תינוקכם ולא על המוניטור. זכרו, אתם משתחררים הביתה ללא מוניטור ותינוקכם יידע לסמן לכם את הצרכים שלו.

לפגים יש שפה מיוחדת משלהם דרכה ניתן לזהות סימני מצוקה:

מה נעשה במקרים בהם עבר זמן רב מדי מהארוחה והתינוק ישנוני?

התייחסו לסימנים אלו כאשר הם מופיעים והפסיקו את ההאכלה. אפשרו הפסקה להתארגנות מחדש, ואם התינוק מעוניין המשיכו בהאכלה.
נסו להוריד שכבות עיטוף, החליפו טיטול, הורידו מכנסיים, שנו תנוחה. בצעו את השינויים באיטיות והדרגתיות.

איך נזהה שהתינוק אינו מעוניין להמשיך בארוחה?

לעתים התינוק יסמן לנו שהוא זקוק להפסקה להוצאת אוויר, עשיית צרכים או פשוט אינו מעוניין לאכול. הסימנים הבאים עשויים להעיד שהתינוק אינו מעוניין להמשיך בהאכלה: דחיפת הפטמה החוצה מהפה, סירוב לפתיחת פה, השארת הפטמה בפה זמן ממושך ללא מציצה, סיבוב הראש, עליית טונוס (יישור ידיים וגב), שינה.
בשלב זה יש להפסיק את ההאכלה, לאפשר את ההפסקה הנדרשת ואם הוא מעוניין ניתן להמשיך לאחר הפסקה. במידה ולא, יש לכבד את רצון תינוקכם להפסיק את הארוחה.
לתינוק מעגלי רעב ושובע ההולכים ומתבססים עם הזמן. עם העלייה בכמויות האכילה דרך הפה ולקראת השחרור הביתה, ניתן יהיה להתחיל להאכילו לפי סימני רעב.
במהלך הארוחות ניתן להתייעץ עם אנשי הצוות והמרפאות בעיסוק, כמו כן במידת האפשר תתואם הדרכה פרטנית.

בכל שאלה ניתן לפנות אל הצוות המטפל.

בברכת בריאות איתנה.